עיריית בית שאן נ' רשת לייבוביץ בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעים 3, 5-8 (להלן: "המבקשים") לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן על ידי בתיק דנן ביום 20.12.2012, לפיו חויבו המבקשים בתשלום סך של 1,263,415 ₪ לתובעת בגין מסים עירוניים, וזאת עד להכרעה בערעור אשר הוגש על פסק הדין.

רקע

הרקע העבדתי העומד בבסיס הבקשה דנן פורט בהרחבה בגדר פסק הדין מושא הבקשה. לצורך מתן ההחלטה שבפניי ייאמר בקצירת האומר, כי התביעה העומדת ביסוד הליך זה הינה תביעה כספית שעניינה חוב נטען בגין אי תשלום מיסים עירוניים שחייבים המבקשים לתובעת (להלן: "המשיבה").

יצוין כי עם הגשת הבקשה הוריתי על עיכוב זמני של פסק הדין עד להכרעה סופית בבקשה לאחר שתתקבל תגובת המשיבה ובכפוף להפקדה כספית.

טענות המבקשים

בהתייחס לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי בפיהם טענות טובות אותן העלו בגדר הערעור שהוגש, ולסברתם יש להם סיכויים טובים לזכות בו.

באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי הוא נוטה לטובתם, שכן נוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה והעובדה כי היא מנהלת תיק איחוד ביחס לחובותיהם לשלל נושיה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין.

בהקשר זה, טוענים המבקשים כי במידה ויועברו הכספים מכוח פסק הדין למשיבה, הרי שאלה ימצאו את דרכם לתוך תיק האיחוד ויחולקו בין נושיה השונים של המשיבה, ולעולם לא יוכלו להיות מוחזרים למבקשים. מכאן, הפגיעה אשר תיגרם למבקשים אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין גדולה מהפגיעה אשר עלולה להיגרם למשיבה נוכח עיכוב תשלום הכספים אשר נפסקו לה.

טענות המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין ובמיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים לא הראו סיכויי הצלחה בערעור.

באשר לקושי להשיב את המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין, נטען כי המשיבה הינה עירייה הפועלת על פי פקודת העיריות, קיומה מובטח לתמיד הואיל ומאחוריה עומד משרד הפנים.

לחלופין, מציעה המשיבה כי הכספים שיועברו אליה מכוח פסק הדין יופקדו בידיו הנאמנות של בא-כוחה עד למתן פסק דין בערעור.

המסגרת הנורמטיבית

כידוע, הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. ההלכה כפי שנקבעה הינה, אפוא, כי מי שזכה בדין זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיקה סטייה מן הכלל.

סטייה מן הכלל האמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור והשני, כי אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

בנוסף, על בית המשפט לשקול את מאזן הנזקים והנוחות ואת התוצאות שתגרמנה לכל אחד מהצדדים אם הבקשה תתקבל או תדחה ואת האפשרות לתקנם.

ובחזרה לענייננו